<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף נה:</h2>
והא דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי, לא על פרת לבד אמר, אלא על כל הנהרות דאטו שאר נהרות לא מטהרי בזוחלין ביומי תשרי, כיון דטעמי' דביומי תשרי אין מ"ג שכיחי, ה"נ שאר נהרות, דסתמא תנן הזוחלין כמעין, ולא אתא שמואל למעוטי אלא אגמים שבבבל דומין לנהרות והם אין מטהרין בזוחלין שרובם מ"ג, ואפשר דנקט פרת לרבותא דתני' [בכורות נ"ה ע"א] ר"מ אומר פרת יובל שמו שנ' והי' כע"ש על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין, וקמ"ל אפי' פרת שמתגדל מעצמו, מ"מ אין טובלין בו אלא בתשרי דחיישינן לרבוי מ"ג וכ"ש שאר נהרות, ותו דפרת הוא אב לכל הנהרות כדא' בנודר [שם]. אי נמי קמ"ל דוקא נהר כפרת שאין מכזב מימיו לעולם סמיכנא בי' לטהר בתשרי בזחילה, אבל נהרות המכזבים אפי' לעתות רחוקות כגון פעם אחת בשבוע כדתנן בפרה [פ"ה מ"ט] אין טובלין בהם בזחילה אפי' בתשרי, דמדאורייתא כדתני' בת"כ [שמיני] יכול מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה, ת"ל אך מעין, ועוד דמעמידין טמא בחזקתו, כל זמן שלא ידיענן דטבל שפיר. — והא דאמר אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ביומי דניסן ומפצי ביומי תשרי, כך פרושו, בסתוא היו טובלות מפני הצנה בבתיהם ולא בנהר, וביומי ניסן מתגברת החמימה לא רצו לטבול בבית שכבר נתעפשו המים וטובלות בנהר פרת ועשה להם מקואות באשבורן בתחלת ניסן בשפת הנהר עד תשרי, ולא התיר לטבול בנהר עצמו בניסן דלמא נתרבה הנהר ע"י מ"ג ורבו הנוטפין ולא מטהרי בזחילה, אבל בתשרי שכבר פסקו גשמים והנהר מתמעט התיר לטבול בנהר עצמו, והי' מתקן להם מפצי לעמוד עליהם, ולאחר תשרי שכבר פסק החום טבלו בבתיהם. למדנו מזה שהכל תלוי אם יש לחוש לרבוי הנוטפין, ולא תלי' בזמן החדשים. ואם אנו רואין בניסן שלא נתרבה הנהר משעור גדלו בטבע שיש לו בימי תשרי, טובלין בו אפי' בניסן, ואם רואין בתשרי שנתרבה משעורו בטבעו אין טובלין בו בתשרי. והא דקאמר אין פרת מטהר בזוחלין אלא בתשרי, מלתא דפסיקא נקט, דידע בתשרי לא חיישינן בפרת לגשמים. והא דתנן הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה ובת"כ תני' מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן, לאו למימרא דזוחלין כמעין אינם מטהרין באשבורן אלא דוקא בזחילה, דהא תנן מעין שמימיו מעוטין ורבו השאובין מטהר בכל שהוא ובאשבורן, ש"מ דמעין באשבורן נמי מטהר, ותנן כל הימים כמקוה דברי ר"מ, דמחמיר שלא יטהרו בזחילה אלא באשבורן, אע"ג דממעינות קאתי, ותו תנן [מקוואות פ"א מ"ח] למעלה מהם מי מעין שמטהר בזוחלין, ואי איתא בזוחלין ולא באשבורן, מאי למעלה מהן, האי בחד גונא והאי בחד גונא מטהר, ותנן נמי [שם פ"ה מ"ג] הי' המעין עומד וריבה עליו והמשיכו מטהר באשבורן ובכל שהו, ש"מ דזוחלין נמי מטהרין באשבורן. וטעמי' דמקוה באשבורן דכ' יקוו המים אל מקום א', אבל מעין נקרא בין זוחל ובין עומד. ואיכא דמייתי ראי' מים של שלמה שכהנים טובלין בו כדאי' בירושלמי [יומא פ"ג ה"ח] הים שעשה שלמה בית טבילה לכהנים דכ' והים לרחצה לכהנים, ולאו כלי הוא, אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פתוחין כרמונים לבטלו מתורת כלי והמים באים אל הכלי ע"י נקבים אלו מעין עיטם והטבילו כהנים בזוחלין שעשו נקווים בים נחשת, אלמא זוחלין מטהרין באשבורן. ואין ראי' שאפשר שמצד א' נכנסין המים תוך הים שעשה שלמה ומצד אחר יצאו דרך זחילה כמעיקרא, והכי מסתבר שהרי רגלים הרבה היו פתוחין לים כמוציא רמון. וכן הא דאמרינן [יומא ל"א ע"א] מקוה של כ"ג על שער המים בא מעין עיטם, אין ראי' שהמים טהרו בנקווים, שאפשר שהיו מצד זה ויצאו מצד אחר, אבל די בראיותינו מכמה משניות. ומשמואל גופא למדנו דאמר שאין המים מטהר בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי, משמע באשבורן מטהרי בכל השנה, ואמאי, נהי דאיכא למימר רבו הנוטפין, מ"מ מעוט זוחלין היכן הלך, שאין היתר להם באשבורן, ועוד כמה פעמים אף בשאר ימות השנה רובו זוחלין, ואמאי נקט שמואל דוקא בזוחלין אין מטהרין אלא בתשרי, דמשמע באשבורן מטהרי כולא שתא, אלא ודאי דזוחלין מטהרין אף באשבורן. והא דאמר אבוה דשמואל עביד לבנתיה מפצי ביומי דתשרי לטבילתן בנהר, יש שאמר דעביד מפצי שלא ידבק טיט שבנהר ברגליהם ויחוץ. וליתא שאחר שנכנסו המים ברגליהם ולחים אין כאן חציצה שהרי אמרו [מקוואות פ"ז מ"ז] הטביל בו המטה אע"ג שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדימין, כלומר מקדמין להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט ומים שעל רגליו מחוברי' עם שאר מי מקוה ותנן נמי [מקוואות פ"ח מ"ה] האוחז באדם וכלים ומטבילן טמאים, ואם הדיח ידיו במים טהורים שמשקה שעל ידיו מתחבר למי מקוה, והכי נמי כבר נטבלו רגליהם קודם ששקעו בטיט, אלא נראה דאבוה דשמואל הניח מפצי בשפת הנהר, ששם יש טיט הרבה, ואם עברו עליו כבר נטנפו רגליהם מטיט קודם שיכנסו למים. ואפשר שעשה מחצלות לא ברחבו של נהר אלא העמידם סביב בנותיו בשעת טבילה משום צניעות, שלא יראו עוברים ושבים, או חשש שיתביישו מיראתן שמא יבוא אדם ולא יטבלו כהוגן (גליון, למה נקרא אבוה דשמואל ושמו אבא בר אבא [ברכות י"ח ע"ב] יש אומרין שמואל הי' גדול ממנו בתורה ובחכמה, ואין זה טעם כמה תנאים ואמוראי' גדול כח הבן מכח האב, אבל מצינו הטעם בירושלמי אבוה דשמואל אזל למערבא אשכחתי' מדיתא דהוי' ידעה לישנא דצפורא, אמרה לי' אזדקק לי ואנא אתן לך כך וכך זוזי, משום דידעה דנפיק מיני' בההוא ליליא גברא רבה, ערק מינה ואתא בשם ההוא ליליא לגבי דביתהו, ואזדקק לה, והדר אזל, לבסוף אשתמועת מלתא דמתעברה, אתיוה לב"ד אלקויה, אמר שמואל בכריסא דאמי' איכוף רישאי דלמא מטאי רישא דשוטא וכאיב לי כף רישיה בכריסא דאמיה ומטיא ריש שוטא. ולכבוד אמו מתקרי אבוה דשמואל שהעיד עליו שבנו הוא. ובמדרש מצינו וידע כ"י כי נאמן שמואל, אבא אבוה דשמואל הוי מתעסק במטכסא, על גבי' ריב"ב לנציבין, בתר זמן קם עימיה אמר לי' רבי בעי ההיא מלתא, אמר לי' לאו מילין הווין, אמר לי' לית מילתך הימנא סגי ממונא, אמר לי' את הימנתא במילתא עלי, תזכה למוקמה בר נבואה דכ' בי' וידע כ"י כי נאמן שמואל, וזכה ומוקמה לשמואל בר אבא.) ואהא דאבוה דשמואל דלא שביק לבנתיה למטבל בפרת ביומי דרבו נוטפין על הזוחלין אמרו בגמ' [שבת ס"ה ע"ב בכורות נ"ה ע"א] מסייע לרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וסבר שמא ירבו הנוטפין ופליגי אדשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיברך, ופליגי דידי' אדידי' דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי. מסתברא דהלכתא כאבוה דשמואל דמסייע לי' רב, ולא כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיברך, דנראה שלא אמר כן להלכה, אלא בדרך אגדה, דהא פליגי דידי' אדידי', דלהלכה אמר אין מטהרין בזוחלין אלא פרת בתשרי, וכי היכא דלא סתרו דבריו נאמר שבדרך סברא אמר שהנהר מתגדל הרבה מעצמו, ולא סמך ע"ז למעשה, או חזר מדבריו אחר שראה שלפעמים רבוי גשמים בו. בין כך ובין כך הלכה כרב באסורא וכאבוה דשמואל, ומברייתא נמי ליכא מכרעתא וכך פסק ר' חננאל, ובהלכות ורב אחא משבחא והגאון ר' יצחק לא אמרו בו דבר. ושמענו שיש מחכמי צרפת מקילין בזה וסומכין אאגדה [תענית כ"ה ע"א], אין לך טפח שיורד לארץ ממעלה שאין טפחים כנגדו עולה מלמטה, להכי אפי' בשעה שגשמים יורדין ואנו רואין שנהר מתגבר, אפ"ה טפי מכיפיה מיברך ושרי לטבול בזחילה כשמואל. ואנו אחרי המחמירין נלך, דמצינו טובא דשמואל גופא בהלכה למעשה עבד לחומרא ולא סמך אסברא דידי' כהאי דאין צדין [ביצה כ"ט ע"א] אמר רב אשה מודדת קמח בי"ט ונותנת לתוך העיסה, ושמואל אוסר, והא תנא דבי שמואל מותר, אמר אביי ש' הלכה למעשה אתא לאשמועינן, וכן המפלת שפיר ליתן לה ימי טהרה אמר ש' לרב יהודה [נדה כ"ה ע"א] ואת לא תעביד עובדא עד שישעיר, אף ששמואל יודע בחכמתו להבחין אם ולד הוא אף בדליכא שערות, וה"נ בפ' [קמא דכתובות י"ד ע"א] לש' נאמנת באומרת לכשר נבעלתי ואפ"ה אמר לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים, וה"נ בפ' במה אשה [שבת נ"ד ע"א] מכניס חבלים שקשורים בהמות בידו וימשוך, אמר ש' ובלבד שלא יצא החבל מתחת ידו טפח שדומה לנושא משא בידו, והא תני דבי שמואל טפחים, ש' הלכה למעשה אתי לאשמועינן, וה"נ הלכה למעשה אמר ש' אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בתשרי. מיהו בשאר נהרות שאין זמן קבוע לגדלם ולחסרונם, אם רוב השנה הזוחלין עקר יש לסמוך ארובא כל כמה דלא חזינן דגדל כ"כ עד שהנוטפין מרובין.
